צופית דוני מסכמת שנת הופעות כואבת

איזו שנה חלפה לה. שנה שהמילה חXא קטנה עליה. היינו באבל, היינו בכאב, היינו בהלם.  בנקודה מסוימת, הבנתי שצריך לתדלק קצת את הנפש. הגעתי לחתול בשק, שם לאט לאט חזר לי הדגדוג הקל בבטן, זה שאני מכירה מההופעות, אבל הגוף לא זז.

חלף חודש, והגעתי לאביתר בנאי במופע הנפלא של עוגן במים, ולמחרת המשכתי לשלמה ארצי בהיכל, להופעה בה הייתה ארץ חדשה הכי שבורת לב שיש. ההופעות היו כואבות. קהל שמתפרק מכאב, ולא משמחה.

פברואר היה עמוס באמנים שחזרו לבמות המסחריות – פרט לשלמה, היו גם שירי והפילהרמונית, שהקדישה שירים רבים לחטופות ולחללים, עילי בוטנר, הילד מהקיבוץ, ועברי לידר, במעמקי האבל על מותו של אביב ברעם, מנהל הבמה שלו. כל אמן כזה, אשר עלה על במה אחרי חודשים של הופעות מול חיילים, פצועים ומפונים, ניסה יחד עם הקהל למצוא את הקו הדק שבין עצב לשמחה, בין איפוק לשחרור, בין בחירה בחיים אל מול הנצחת מי ששילם בחייו בכדי לאפשר לנו זאת. לכל הופעה היתה הנוסחה משלה.

לאט לאט חזרה שגרת ההופעות, כאשר בכל אחת מהן, בלי יוצאים מן הכלל, נכחו והונצחו הגיבורים שלנו, החטופים והלוחמים שלנו. בהופעה הראשונה של שלמה ארצי, בשיר “יותר מזה אנחנו לא צריכים” הופיעה שקופית עם פני החטופים, וספירה של 100 ימים בגיהנום. מאז ועד היום, זה הנוהל הקבוע בשיר הזה, והרגע הקבוע בו אני לא יכולה לעצור את הדמעות. מי האמין שנגיע ל365, ועוד היד נטויה.

ראיתי גם את ירמי עושה אלטון, חברים שרים קורין, עבריות שרות לאה גולדברג, שלמה בשוני, שלמה בקיסריה ושלמה במנורה.

וגם הפרוייקט של עידן רייכל, ויזהר אשדות, ומירי מסיקה, ומיכה שטרית, ועברי לידר, וברי, שהם בגזרת הקבועים שלי, כשרק משינה נעדרים בגזרה הזו.

הייתי בחתול בשק בבארבי, וכך הרווחתי את קרולינה, אלון עדר, לאה שבת ונינט, ובסיבוב אחר את הגבעטרון, ירדנה ארזי ואבי טולדנו, שזה בהחלט מעל ומעבר למה שחשבתי שאראה בבארבי. את נטאשה בבארבי לעומת זאת, הרגיש לי הרבה יותר טבעי שם.

היו גם ברונו וקולדפליי, אבל עם כל הכבוד לשם עולמי, הם לא הקפיצו לי את הלב או הרעידו את הבטן.

בסולם ההופעות שלי, שבסופו של דבר נקבע לפי ההופעה שמתיישבת לי בלב הכי חזק, אלו ההופעות המנצחות שלי השנה:

1. שלמה ארצי, בהופעה הראשונה בהיכל ב12.1, ועוד יותר בשוני ב2.5, הופעה בה התפרצו החוצה הרגש והאנרגיות שהוחזקו בפנים חצי שנה, הן אצל שלמה והן בקהל.

2. חברים שרים קורין – ערב לפנתיאון

3. ירמי קפלן עושה אלטון ג’ון, כי קשה לעמוד מול הוירטואוזיות המטורפת שלו

4. ערב ספונטני מתוכנן של עילי בוטנר ורועי בר נתן, מופע שמביא אליו קלאסיקות אהובות שהתגעגענו אליהן, ומי ששר לי את שירי לי כנרת הוא באנקר בחמישיה שלי.

5. עוגן במים – מופע הקאברים שלאביתר בנאי, קסם מיוחד.

על סף החמישיה:

6. בוטנר בהיכל, מרגש עד דמעות, ובמנורה – באנרגיות אדירות עם מגי אזרזר, בהופעה שהתבררה כאחרונה שנכחתי בה של ההרכב הנוכחי

7. נטאשה בבארבי, הכי אותנטי ומחמיא לחברים. כמה כיף לראות אותם ככה.

8. מירי מסיקה מארחת את שירי מיימון ועברי לידר.

מוזמנים למצוא ב muzi סקירות שלי על ההופעות השונות, משנה בה המוזיקה באמת הייתה הדבר הכי פחות חשוב.

מי יתן שיפה ושונה, ובעיקר טובה, תהא השנה.

שנזכה שחטופינו וחיילנו ישובו שלמים ובריאים הביתה, ושנדע ימים טובים, שקטים ומלאי מוזיקה והופעות שימלאו את הלב.

צופית